רש"י על בכורות ד׳

1 ועוד אם איתא - דדרשינן קל וחומר גבי בהמה מבכור בהמה טהורה נפטרו לוים דהא בהמה טהורה דידהו הפקיעה בהמת ישראל:

2 אלמה תנן כו' - בפרק שני לקמן בכורות דף יג.:

3 אלא אמר רבא - גבי בהמה לא דרוש רבנן קל וחומר מדאיצטריך לאקושי בכור בהמה טמאה לבכור אדם דכל שאינו בבכור אדם אינו בבכור בהמה טמאה כדלקמן שמע מינה גבי בהמה לא אתייהב למדרש האי קל וחומר והכי קאמר מתניתין כהנים ולוים פטורין הן עצמן מפדיון הבן מק"ו:

4 אם הפקיעה - קדושת פשוטי הלוים את קדושת בכורי ישראל במדבר דין הוא שתפקע קדושת בכורה שבהן כדאמר לקמן בכורי הלוים לא הפקיעו אלא עצמן:

5 בהמה טמאה מנא לן - דנפטרו כהנים מפטר חמור:

6 כל שאינו בבכור אדם - כגון לוים וכהנים דנפטרו מק"ו:

7 לדידך דאמרת בהמתם - דאבהמה נמי קא דריש ק"ו:

8 בן לוי דהוה ליה שה - במדבר דאפקע פטרי חמורים שהיו לו במדבר:

9 בין לדידך ובין לרבא - דדרשיתו ק"ו גבי בכור אדם דכיון דדרשת לגבי בהמה כל שכן לגבי אדם דאי לא דרשת ביה קל וחומר אדם מנא לן וכיון דדרשת איכא למיפרך לוי בכור בן חדש דאשכחן גבי פשוט בן לוי חדש דאפקע קדושת בכורות בני ישראל דכולן מבן חדש ומעלה נמנו כדכתיב במדבר ג׳:ט״ו מבן חדש ומעלה ניפקע בכור עצמו ובכורי לוים בני חדש דין הוא שיפטרו עצמן מקל וחומר מפשוטי בני חדש דהפקיעו קדושת בכורי ישראל קל וחומר בני חדש עצמן:

10 בכור פחות מבן חדש דלא אפקע - פשוט דכותיה קדושת בכור ישראל לא יפקע קדושת עצמו ולמה לא נפדו בכסף בכורי לוים שהיו במדבר פחותים מבן חדש:

11 לויה שילדה - מישראל לא תפקע קדושת בכור בנה דהא לא נמנו במדבר אלא זכרים אבל נקבות לא הפקיעו כלום:

12 בפטר רחם תלה רחמנא - לבכור וכיון דרחם דהך לויה הוא אזלינן אחר האם לענין ה' סלעים אי משכחינן דכולן לוים פטורין אפילו פחותין מבן חדש שהיו במדבר שלא הפקיעו בן לויה נמי פטור:

13 ואהרן שלא היה באותו מנין - לא הוא ולא בהמותיו שלא הפקיעו את בכורי ישראל לא יפקע פטרי חמורים דידיה:

14 הוקשו כו' - השתא איפריקו כולהו תיובתא:

15 ולדורות מנא לן - שיפטרו בכורי כהנים לוים דמהאי ק"ו לא שמעינן אלא במדבר:

16 וממאי דבשה - של בן לוי נפטרו פטרי חמורים של ישראל דקאמרת לעיל בן לוי דהוה ליה שה דאפקע ליפקע:

17 כסף לדורות - בבכור אדם במדבר י״ח:ט״ו-ט״ז ופדויו מבן חדש תפדה בערכך כסף חמשת שקלים:

18 שה לדורות - שמות י״ג:י״ג ופטר חמור תפדה בשה:

19 בכסף פדו בכורים באותה שעה דכתיב במדבר ג׳:מ״ז ולקחת חמשת שקלים לגולגולת:

20 הקדשות - ויקרא כז ואם המקדיש יגאל את ביתו וגו' ומעשר שני דכתיב דברים יד ונתתה בכסף הילכך פדו בו בכורות במדבר כלדורות תאמר בשה שאין פודין בו הקדשות:

21 תדע - שלא נמנו בכורי בהמת ישראל מדלא מנה הכתוב עודפים בבהמה כמו שמנה באדם שלשה ושבעים ומאתים:

22 דלא הוו - להן לישראל בהמות טובא כלוים:

23 ודילמא אפילו הכי - דמקנה רב היה לבני ראובן אפ"ה לא הוו עדפי בבהמה שיהו בכורי בהמת ישראל עודפים על פשוטי בהמות לוים:

24 ואימא - הא דכתיב בהמת הלוים בהמות טובא משמע כדאשכחן בנינוה יונה ד ובהמה רבה אלמא בהמה טובא משמע:

25 אם כן - דבהמת דלוים ובהמתן דישראל תרוייהו טובא משמע ליכתבינהו קרא כי הדדי מדשני קרא בדיבוריה ש"מ חד פטר טובא:

26 תנינא - במתניתין ופודה בו בשה פעמים הרבה שאם חזר וקנאו מיד הכהן לאחר שנתנו לו חוזר ופודה בו פטר חמור אחר:

27 ורבי חנינא - דאמר שה אחד של בן לוי כו' טעמא דמתני' קמפרש והכי קאמר כו':

28 לא קדשו בכורות - שנולדו במדבר:

29 דמעיקרא - במדבר. והאי קדש לי כל בכור מוקי ליה ריש לקיש במצרים אבל במדבר לא קדשו מדכתיב כי יביאך והדר והעברת כל פטר רחם:

30 בבמות - כל אחד בנה מזבח ומקריב עליו ומשהוקם המשכן נאסרו כדכתיב ויקרא י״ז:ד׳ ואל פתח אהל מועד לא הביאו וגו':

31 ועבודה בבכורות - בכורי ישראל היו מקריבים ומכאן ואילך הכהנים אלמא בכורות קדשו:

32 דאי לא תימא הכי - אלא באותן שנולדו במדבר:

33 בן שנה בר עבודה - הא משיצאו ממצרים עד שהוקם המשכן שתא חדא הוא דהואי:

34 דלא פסיק - קדושת בכורות דהנך שנולדו במדבר קדשו איכא למימר דמעיקרא שנולדו במדבר בקדושתייהו קיימי כו':

35 ומינה - איכא למשמע דלא קדשו בכורות במדבר דקתני אותו היום מכלל דמכאן ואילך לא קרוב שיום ראשון הקריבו כל בכורי בהמה שיצאו ממצרים:

36 מעיקרא לא - שלא היה יכול כל אחד לעשות מזבח להקריב בכורות שלו דחובות לא קרוב בבמת יחיד:

37 הוזהרו לקדש - ולעולם לכשיכנסו לארץ:

38 במצרים לא קדוש - בתמיה. והא מודו כולהו לעיל באותן שיצאו ממצרים:

39 והכתיב פקוד כל בכור זכר - מבן חדש ומעלה ובן חדש ודאי במדבר נולד דהא האי מעשה בשנה שנית הואי: